<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך ט'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
סכין ששחט בה הואיל ולא בלעה רותח גמור אם עשה בה שפשוף והדחה מותר לחתוך בה אפי' דברים חריפים אבל לחתוך בה רותח צריך הגעלה וכבר דיברנו ג"כ בדין הכשר דסכין בנ"א. מי שנשתמש בסכין האסור קודם הכשר אם חתך בה רותח או צונן חריף אם היה בנ"י קולף מקום החתך בנטילת מקום ואם לא היה בנ"י מותר מה שחתך, בד"א שמותר בשקנחו שאל"כ אסור הנדבק על פני הסכין אוסר אא"כ נפגם אפי' לכלב, חתך בו צונן מדיח מקום החתך ואם דבר רך הוא כאבטיח גורר מקום החתך.
<h2>דף קח:</h2>
דעת הרמב"ן שדרך הכלים עם מים שפולטין ואינן בולעין משא"כ ברוטב ולא בשאר משקין וע"כ אין מגעילין אלא במים והמגעיל צריך להעביר אותו השמנונית הנפלט מן הכלים שהוא מגעיל ובזה מותר להגעיל אפי' בכלי האסור ואפי' בנ"י ואע"פ שאין במים ס' כנגד כל הכלי ור"י אוסר להגעיל כלי בנ"י אם אין במים ס' ורשב"א סובר ואומ' שכלים עם מים בולעין והילכך כל שבהגעלה אם בנ"י הן [אי] אפ' להגעיל אא"כ יש במים ס' כנגד גוף כל הכלים שמגעיל ואם אינן בנ"י אין חוששין להם ואע"פ שחוזרין ובולעין מן הפגם הן בולעין וכל שתחי' בליעתו מן הפגם אין חוששין לו והילכך אפי' כלים מרובין שאינן בנ"י מגעילן יחד. המגעיל כלים רבים בנ"י זה אח"ז ובמים ששים מכל א' מהם מגעילן בזה אח"ז לדעת אהר"א שאומר ראשון ראשון בטל ולא הודו לזה רבותי' האחרוני' לפי שלא יתבטל האיסור כשיתן טעם והילכך אין מגעילין כלים בנ"י אפי' בזה אח"ז שהאיסור חוזר וניעור.
המגעיל ע"פ קודם איסור החמץ מותר אפי' בכלי בנ"י אע"פ שאין במים ס' דנ"ט בר נ"ט ושרי במה שהוא התר ואפי' לכתחי' הכא מותר אע"פ שלגבי בב"ח אסור לכתחי' לגרום נ"ט בר נ"ט דהתם איכא למיחש דילמא אתי לאחלופי בכלים של איסור והכא גבי פסח דלפי שעה הוא ליכא למיחש. ובזמן איסורו של חמץ אסור להגעיל אפי' בס' שום כלי שאסור משום חמץ ואע"פ שאינו בנ"י כדברי ר"י שאומר שכל שאיסורו במשהו אין מתירין אותו נטל"ף ויש מתירין נטל"ף אפי' באיסור משהו כמו שיתבאר בשער הפסח.
ואין מגעילין כל שהוא בנ"י אא"כ במים ס' לדעת ר"י כמו שיתבאר בנ"ד ובדין כלי בנ"י נהגו העם להצריך מעל"ע אע"פ שמן הגדולים אמרו שא"צ אלא שתעבור עליו לילה א'.
סדר הגעלה כך ימרק תחי' הכלים שרוצה להכשיר והכלי שמגעיל בו ג"כ צריך מריקה ושטיפה כדי למעט הגיעול ששם והמים שמגעיל בהם צריכין להיות רותחין הרבה וישהה לתוכן הכלי שמגעיל כדי שיפליט הגיעול שבו וזה תלוי באומדן הדעת שלא נתנו חכמים שיעור בזה ויוציא משם הכלי בעוד שהמים רותחין כדי שלא יבלע כאשר ינוחו המים ואחר שוטפו בצונן להעביר מעליו הוזהמא ואין מכניס כלים לתוך היורה אלא א' א' ויהיה שם אש שירתיח תחת היורה שלא ישובו המים רותחין מן הרתיחה ויסיר משום השמנונית הנפלט כדי שלא יבלע בכלים שמגעיל ועירוי דכלי ראשון אינו ככ"ר לדעת ר"ח וכ"כ הגאון ר"י והביא ראיה רשב"א לסברא זו מיורה דמר עוקבא דלא שרא למישרי עליה מים רותחין מכ"ר ועבד ליה גדפנא.
בפ' כל הבשר במשנת טיפת חלב שנפלה על חתיכת של בשר איתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר ומפ' [ע"ב] כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע ומפלט לא פליט ומק' התם סוף סוף כי נייח פליט ומתרץ בשקדם וסלקו לאותו זית קודם שתנוח, נמצינו למידין שאם טבע המים להפליט ולהבליע כטבע שאר משקין, צריך המגעיל לזהר שלא ישהה הכלי עד אחר עבור הרתיחה אלא יוציאנו קודם שתנוח הרתיחה או ימתין עד שישוב להרתיח וימשכנו בעוד שירתיח כדי שיפליט ואין בזה שיעור אלא אומדן הדעת.
<h2>דף קיא:</h2>
סכין ששחט בה הואיל ולא בלעה רותח גמור אם עשה בה שפשוף והדחה מותר לחתוך בה אפי' דברים חריפים אבל לחתוך בה רותח צריך הגעלה וכבר דיברנו ג"כ בדין הכשר דסכין בנ"א. מי שנשתמש בסכין האסור קודם הכשר אם חתך בה רותח או צונן חריף אם היה בנ"י קולף מקום החתך בנטילת מקום ואם לא היה בנ"י מותר מה שחתך, בד"א שמותר בשקנחו שאל"כ אסור הנדבק על פני הסכין אוסר אא"כ נפגם אפי' לכלב, חתך בו צונן מדיח מקום החתך ואם דבר רך הוא כאבטיח גורר מקום החתך.
